Go to AVIVA METHOD Information Center

חששתי לאחר את הרכבת

"...ובניגוד לכל החודשים שבהתקרב מועד הוסת הייתי במתח ובודקת כל הזמן, הפעם ממש ניסיתי לא לדעת מתי. כל פעם שהמוח שלי ניסה לחשב תאריכים הייתי מעבירה למחשבות אחרות, ידעתי בערך, אבל לא בדיוק. ונחשו מה קרה?? כן, הפעם זה פשוט קרה. ספונטני! אני יודעת שלמרות שלא "עשיתי" כלום בחודש הזה - הגוף שלי היה מוכן אחרי כל החודשים האלה, והכוונה הברורה שלי להתפתחות ולהריון עבדה. אז כשפשוט נחתי - איכשהוא זה היה הזמן (וזה עוד שיעור בשבילי).." - סיפור הצלחה בשיטת אביבה

שלום לאמהות שבדרך ...


משתפת את הסיפור שלי כדי לתת תקוה ואמונה למי שקשה לה... אני לא מרגישה כמו אחד הסיפורים ה"קשים" שאני שומעת מסביב, ובכל זאת - מאמינה שיש מי שהסיפור יכול לעזור לה...


מעולם לא חשבתי שיהיו לי "בעיות פריון". תמיד הרגשתי מחוברת לגוף שלי ושהוא בריא, צעיר וחזק. את הבת שלי הריתי ב"נסיון" ראשון בגיל 37, וכשהיא היתה בת 3 החלטנו לנסות שוב. די מהר נכנסתי להריון, אבל אז היתה הפלה. לאחר מספר חודשים זה קרה שוב, ואח"כ במשך שנתיים לא הצלחתי להיכנס להריון.
.
התחלתי לדאוג. הייתי בת 42, חששתי שאני מאחרת את הרכבת. בעלי ואני רצינו משפחה גדולה יותר, הבת שלי ביקשה והתפללה לאח או אחות, ואני פחדתי ממש שלא אחווה שוב את חווית ההריון, הלידה ושלא אוכל להחזיק שוב תינוק משלי.
מדי פעם הרגשתי זקנה, לא פוריה, שאין לי יותר מה לתת בעולם ושעבר זמני...


פנינו ליעוץ פריון ובבדיקות דם הסתבר שה FSH שלי גבוה ממה שנחשב תקין. (היה 14.7). בבדיקה גם הסתבר שאחת החצוצרות שלי סתומה, מה שמקטין עוד יותר את הסיכויים. רופאת הפריון אמרה שבהעדר כל סיבה אחרת, המסקנה של אי הפריון היא בגלל כמות ואיכות הביציות, ושהסיכוי שלי להריון ספונטני או אפילו בהזרעה הוא פחות מ 1%. המליצה מיד לעשות הפריה, ולא לבזבז זמן.


בשלב הזה "במקרה" (נכון שאין מקריות בחיים?) שמעתי ממישהי שנסעתי איתה בטרמפ על שיטת אביבה. ישר התחברתי. אני ממש אוהבת תרגול גופני (כמו שאמרתי, גוף בריא וחזק) וגם הבנתי כמה הגיוני התרגול הזה: אם אין זרימת דם לאיזורים החשובים, איך הם יתפקדו כמו שצריך? בעלי ואני החלטנו כן לנסות הזרעה, אבל רק בעוד מספר חודשים. החלטנו לתת צ'אנס לגוף בעזרת צמחי מרפא, בעזרת דיקור סיני, ובעזרת תרגול אביבה.


כך הגעתי לאדוה נפתלי. מה שאהבתי זה את התרגול בקבוצה קטנה של נשים. ככה אפשר גם לשתף ולשקף ולעבור תהליך פנימי ולא רק גופני. אני יודעת שמה שקורה לי בגוף מחובר ישירות למה שקורה לי בנפש ושיש משהו שאני צריכה לעבור שניהם. אהבתי את המפגשים עם אדוה ואהבתי את התרגול. קל, פשוט, מהיר ונעים.


תרגלתי בכל מקום - בבית, בטבע, אצל ההורים, אפילו במלון בפריז... תרגלתי והרגשתי את הדם זורם. בהתחלה אפילו היו לי חזיונות מהרחם, מה שבחיים לא היה לי קודם וגם הבנתי כמה לא הייתי מחוברת אליה לפני כן. במקביל גם קיבלתי טיפול בדיקור כל שבוע, ולקחתי צמחי מרפא.
היתה לנו אמונה שאנחנו עושים משהו נכון, ואחד הדברים שחיזקו אותי היו הסיפורים ששמעתי על נשים שעשו את זה והצליחו, גם בגיל יותר מבוגר וגם עם FSH גבוה בהרבה.
4 חודשים של תרגול, צמחים ודיקור ואז ניסינו הזרעה. קיבלתי הורמונים ואיזה חודש זוועתי זה היה!! אני יודעת שרבות מכן במסלול הפריה ושם ההורמונים יותר נוראים אפילו, אבל אני פשוט סבלתי בחודש הזה. בנוסף גם הפסדתי מלא ימי עבודה כי באים לבדיקה, לאולטראסאונד ולהפריה עצמה.


ומה? זה לא עבד... אז מה עכשיו? עוד הזרעה? הפריה?


אז הבנתי, שמשהו בי כאילו אהב עד אז את התהליך - כל שבוע דיקור, תרגול יומיומי כמעט ועבודת התפתחות פנימית - משהו בי אפילו אהב את זה... אבל ההורמונים? זוועה, והחיים שבנויים על רופאים ובדיקות וחישובים? לא מתאים לי.
בבדיקות דם נוספות שעשיתי הסתבר שכמו שרצינו וקיווינו - ה FSH ירד ל 7, שזה כל כך תקין וטוב! כן, התרגול של אביבה עבד. כמובן גם הדיקור, הצמחים ובעיקר אני!! עשיתי החלטה פנימית שאני מוכנה להריון. שהגוף שלי עובד טוב. ראיתי בדמיוני 2-3 נשמות שמחכות שם בדרך אלי, ושאחת או יותר מהן אכן יגיעו. וזה חיזק אותי באמונה ובדרך.


חודש נוסף עבר ושוב - אין הריון.


כל החודשים האלה של תרגול וטיפול וכוונה יומיומית עם הדלקת נר, ותהליכים ותפילות, וכו' - ושום תוצאה... את הוסת קיבלתי ביום ההולדת שלי, ואז הרמתי ידיים. הפסקתי לתרגל, להתפלל, לא הלכתי לדיקור. פשוט נחתי. כך כך הרבה כוונה והחזקה היתה לי שם, שמאד התעייפתי, ופשוט עזבתי הכל. טוב נו, כמעט הכל  כי כן ידעתי בערך מתי הביוץ, אז סקס כן... נו... בסה"כ זה גם נעים 
ובניגוד לכל החודשים שבהתקרב מועד הוסת הייתי במתח ובודקת כל הזמן, הפעם ממש ניסיתי לא לדעת מתי. כל פעם שהמוח שלי ניסה לחשב תאריכים הייתי מעבירה למחשבות אחרות, ידעתי בערך, אבל לא בדיוק.
ונחשו מה קרה?? כן, הפעם זה פשוט קרה. ספונטני! אני יודעת שלמרות שלא "עשיתי" כלום בחודש הזה - הגוף שלי היה מוכן אחרי כל החודשים האלה, והכוונה הברורה שלי להתפתחות ולהריון עבדה. אז כשפשוט נחתי - איכשהוא זה היה הזמן (וזה עוד שיעור בשבילי).


בחודשים הראשונים הלכתי כמה פעמים ביום לבדוק אם יש דימום, אם יש הפלה. אח"כ זה עבר לי.
מסע ההריון היה לא פשוט לגוף שלי (אבל זה כבר סיפור אחר) ולמדתי לנוח ולתת לעצמי מה שאני צריכה.
היום יש לי בן מתוק ומקסים, וכל כמה זמן אני מסתכלת עליו וחושבת כמה שזה לא היה מובן מאליו, וכמה שזו מתנה שהוא בחר והגיע.

כל התהליך הזה מאד חיזק אותי באמונה בעצמי ושאפשר לעשות הכל. שהרפואה המערבית כל כך מוגבלת בחשיבתה המקטלגת, האחוזונית, המצומצמת והלא משאירה פתח לאדם כפי שהוא אלא רק למה שכתוב בספרים, שגם בהם אני לא מאמינה...
למדתי שיש אפשרות לגוף להשתנות ולהתחזק, שמה שקורה לי בחיים נתון בידי, ושברגע האמת - אפשר וכדאי גם להרפות לידיים גדולות יותר של היקום...

אני מחזקת כל אחת שבדרך, לגלות מה הדבר המדוייק לה ולעשות את זה. אני ממש לא שוללת הפריות ותהליכים כאלה - פשוט לברר מה נכון לך ולהאמין שזה אפשרי. גם הפריות צריכות לקרות על בסיס של גוף מטופל ומטופח ואהוב, והזמן של כל אחת הוא אחר, ולפעמים כנראה צריך להחזיק אמונה וכוונה הרבה שנים יותר ממני וזה בטוח כל כך קשה. וההתמודדויות... ודווקא בגלל זה אני ממליצה על לתרגל. אנחנו מבקשות משהו מהגוף שלנו, וזה כנראה לא פשוט לו. אז לעזור לו! לטפח, לאהוב אותו, לטפל...


שיהיה בהצלחה לכולכן, מאחלת לכל אחת שחפצה בכך לחבק תינוק/ת בקרוב!
הרבה אהבה...

שיטת אביבה: אימון תנועתי לשיפור הפוריות, להסדרת המחזור וגיל המעבר באופן טבעי.
פותח ע"י פלוטו מקבוצת ATP בניית אתרים